אז עברו שנתיים או שלוש מאז שסיימתם את התואר הראשון, הספקתם לטייל, להחליף מקומות עבודה, אולי אפילו להתחתן. בשלב הזה, אם הגעתם לפה, כבר התחלתם לברר על תואר שני בחו"ל. התהליך שכולל הגשת מועמדות לתואר שני בחו"ל הוא תהליך ארוך שמורכב ממספר חלקים, GMAT, Toefl, אפליקיישן וכו'.
לפני שנצלול לנקודה שעליה רציתי לדבר היום, בואו נעצור רגע ונחשוב ביחד. מה בעצם עובר לנו בראש שאנחנו חושבים על תואר שני בארצות הברית? וואו אמריקה!, שורה של שמות מפוצצים כמו Harvard, Columbia ו- MIT, איכות חיים ברמה אחרת, תוכנית לימודים שתקפיץ לנו את הקריירה ותביא אותו לתפקיד שתמיד חלמנו עליו, בקיצור רק להתקבל ל- MBA שתמיד חלמנו עליו ואנחנו מסודרים!!
פה בדיוק מתחילה הבעיה, ועל זה רציתי לדבר היום.
אז הגיע הזמן שאציג את עצמי, שמי גל ואני נאלצתי להתמודד ולפצח את ה GMAT בדרך הקשה. תרשו לי להתחיל בסקירה קצרה על הבחינה- נכון לסוף שנת 2015, הבחינה מורכבת מ- 4 חלקים, כאשר בין כל חלק יש הפסקה קצר, הבחינה מתבצעת באנגלית, ותשובות מתקבלות מיד בסוף הבחינה. פרט נוסף חשוב הוא שהבחינה היא אדפטיבית, כלומר, סדרה של תשובות נכונות מזמינה שאלות ברמה קשה יותר, וסדרה של תשובות שגויות מזמינה שאלות ברמה נמוכה יותר.
בפעם הראשונה שניגשתי לבחינה, החלטתי שאני מקדיש את מירב המאמצים בכדי לעבור את הבחינה ב"מכה הראשונה". קבעתי שיעורים עם מורה פרטי, לקחתי קצת ימי חודש מהעבודה, למדתי מוקדם בבוקר ומאוחר בלילה, ניסיתי לעשות הכל כדי להצליח. ביום הבחינה נכשלתי בענק, התרסקתי, לא הבנתי איך יכול להיות פער של יותר מ- 100 נקודות בין הסימולציות שעשיתי בבית לבין הבחינה עצמה.
חזרתי הבייתה, והתחלתי לחשוב על הדברים, ניסיתי להסביר לעצמי את הפער של ה- 100 נקודות. שיכנעתי את עצמי שבבית אי אפשר לייצר את אותו הלחץ שמרגישים בבחינה עצמה, ניסיתי לחשוב אם היו נושאים שלא למדתי מספיק טוב וניסיתי לשחזר שאלות מהבחינה ולהבין איפה טעיתי. הגעתי למסקנה שיש 3 נושאים שאני צריך לשפר. קבעתי תאריך נוסף לבחינה, לקחתי יומיים חופש לנקות את הראש ולאחר מכן חזרתי ללמוד חדור מוטיבציה בתקווה שהפעם אסיים את הסיפור הזה.
הגיע יום הבחינה, הפעם כבר הרגשתי הרבה יותר טוב, הכרתי את המקום, את הבוחנות, את התהליך של לקיחת טביעות האצבעות (הם כנראה ממש רוצים לתת לנו הרגשה שנוסעים לאמריקה) וכל האווירה מסביב. גם במהלך הבחינה עצמה הרגשתי הרבה יותר טוב, הייתי פחות לחוץ, יותר מרוכז, שמתי לב לנושאים שהתמקדמתי בהם, הייתה הרגשה טובה!
בסוף הבחינה, אחרי שמסיימים את החלק המילולי, נדרשים למלא מספרים טפסים לפני שהציון מופיע על המסך. אני זוכר שכלכך חיכיתי לראות את הציון שבקושי קראתי את ההוראות למילוי הטפסים. ואז, סוף סוף הציון הופיע על המסך. ההרגשה הטובה שהייתה לי בדרך לבחינה ובבחינה עצמה התפוצצה לי בפרצוף. הצלחתי לשפר את הציון אבל בסה"כ ב- 50 נקודות, ממש לא הייתי קרוב להתקבל ללימודי MBA, גם לא לבית ספר בדירוג 30.
זאת הייתה נקודת משבר עבורי, הרגשתי שנתתי את הכל ונכשלתי פעם אחר פעם, היה לי מאוד קשה להתמודד עם העובדה שלמרות התואר הקשה שסיימתי בהצלחה רבה ועשרות אם לא מאות הבחינות שעברתי בחיים, אני לא מצליח להביא את עצמי להצלחה בבחינה אחת, שתקבע איך יראו החיים שלי בעתיד.
בשלב הזה לקחתי כמה חודשים של חופש, ניסיתי למצוא אלטרנטיבות אחרות ל MBA, ניסיתי לבדוק אם אפשר למצוא מסלול עוקף GMAT. דיברתי עם סטודנטים ל MBA, עם בוגרים, קראתי בלוגים, אבל הכל הוביל לאותו מקום- חייבים להתמודד עם הבחינה.
החלטתי לתת צ'אנס נוסף. החלטתי שהפעם אני עושה את זה קצת אחרת, לא יודע בדיוק למה, פשוט הייתה לי הרגשה כזאת. הפעם נרשמתי לקורס אונליין שקיבל חוות דעת טובות באיינטרנט, בעלות צנועה של 99$. תוך כדי הלימודים, שהפעם היו איכותיים הרבה יותר, עדיין הרגשתי שמשהו לא יושב לגמריי בסדר. ניסיתי להבין במה בדיוק מדובר, המשכתי לחפש באינטרנט, עשיתי סימולציות, לקחתי חומרי לימוד מחברים, בנוסף, ניסיתי למצוא אתרים שמשווים בין הסימולציות לבין הבחינה האמיתית על מנת להראות לעצמי שהכל בסדר, "שאני בכיוון".
יום אחד במהלך הזמן הכל כך מיותר ששוטטתי באינטרנט בחיפוש אחר דברים שיעלו לי את הביטחון נתקלתי בפוסט באחד האתרים על בחור הודי עם סיפור דומה לשלי. קראתי בעיון את כל הפוסט, שהיה מלא פרטים ומאוד ארוך (כמעט כמו הכתבה הנ"ל) ופתאום נתקלתי בתגובה שדיברה על הקשר בין מדיטציה ל- GMAT. זה היה השלב שסגרתי את העמוד. בתור אחד שממש לא מאמין בכל מיני דברים "רוחניים" שכאלה, אמרתי לעצמי מה בכלל הקשר בין מדיטציה ל- GMAT ? טוב נו, זה בטח קשור לעובדה שהוא הודי. שמתי את הפוסט הזה מאחורי והמשכתי הלאה עם החיים ועם הלמידה לבחינה, ועדיין בכל זאת משהו לא ישב טוב. משהו בתגובה הזאת על המדיטציה בכל זאת הציקה לי, והחלטתי לחפש תגובות דומות.
פתאום נגלה לפני עולם מלא של אנשים שלא מצליחים להסתדר עם הבחינה הזאת, אנשים שחווים כל מיני בעיות- בלאקאוט, לחץ, וגם כאלה ש”לא מרגישים כלום” ופשוט לא מצליחים. ככל שהמשכתי וקראתי על אותם מקרים דומים הבנתי שאצל כולנו יש גורם משותף אחד שכל הקורסים בבתי הספר ל GMAT וכל המורים הפרטיים כמעט ולא מתייחסים אליו. הגורם המשותף הזה הוא לחץ.
כן, אני יודע, גם אני אמרתי לעצמי בהתחלה- מה הקשר ללחץ? מה לא נבחנתי בתואר עשרות פעמים? הרי התמודדתי עם מבחנים של מועצת רואי חשבון? עברתי דברים בחיים.. אז לחץ? זה מה שהורס לי? והתשובה היא כן.
בואו נחזור רגע לתחילת הכתבה שלי. זוכרים שביקשתי שנעצור לרגע ודמיין ביחד את העתיד? כולנו יצאנו מאותה נקודת מוצא- אנחנו לפני הבחינה, הציון בבחינה (ביחד עם האפליקיישן) יקבע את בית הספר שאליו נתקבל. הבית ספר שאליו נתקבל יקבע באיזה חברה נעבוד וכמה נרוויח. השכר שנקבל והחברה שבה נעבוד ישפיעו עלינו מאוד כלכלית וגם חברתית. מכאן אנחנו כבר ממשיכים לדמיין את העתיד שלנו 5 או אפילו 10 שנים קדימה. כלומר, בראש אנחנו מייחסים לבחינה הזאת את היכולת לקבוע את העתיד שלנו ב- 10 שנים הקרובות ואולי יותר.
בפועל זה ממש לא ככה, הקבלה לבית ספר מושפעת מהמון דברים- היצע וביקוש, המלצות, חיבורים, ניסיון בעבודה, צבא, פעילות חברתית, ספורט תחרותי, וכן גם מציון ה GMAT.
נחזור רגע לסיפור שלי, ברגע שהפנמתי ובאמת הבנתי שאני מייחס לבחינה הזאת הרבה יותר ממה שאני צריך לעשות בפעול פתאום דברים השתנו. פתאום שמתי לב שאני מאבד ריכוז בחלק מהשאלות כי אני נותן למחשבות לנדוד. פתאום הבנתי שהלחץ הזה גרם לי לחשוב שאני צריך לתרגל עוד ועוד תרגילים על מנת שהבחינה חס וחלילה לא תוכל להפתיע אותי. בפועל זאת הייתה חשיבה מוטעית. היה מספיק לתרגל בשביל להגיע לרמת ידע טובה, מהתרגול הנוסף הייתי צריך לשים לב לדברים כמו- כיצד אני ניגש לשאלה, ניהול הזמנים בבחינה, הבנה מדוייקת של מה שואלים ועוד.
ברגע שעשיתי את השינוי הזה דברים בתרגול בבית התחילו להראות אחרת- תרגילים הפכו להיות קלים יותר, כמות הטעויות ירדה והכי חשוב- רמת הביטחון חזרה לרמה סבירה.
בשלב הזה, הרגשתי שאני עדיין צריך לעשות צעד נוסף מבחינה מחשבתית, עדיין היה בתוכי "פחד" מסויים מהבחינה. שאלתי את עצמי, מה יקרה אם השינוי המחשבתי שעשיתי לא יספיק ואכשל שוב. ואז באופן מפתיע המחשבה הראשונה שעלתה לראשי הייתה שלא יקרה כ-ל-ו-ם. ושם בדיוק נפל האסימון. שם באמת הבנתי סוף סוף שהבחינה הזאת לא תקבע את המשך החיים שלי, כן, היא יכולה להשפיע לאיזה בית ספר אני אלך, אבל משם ועד לקבוע אם אני אגשים את החלומות שלי ואם אני אהיה מאושר זה ממש ליחס לבחינה יותר מידי. מעבר לזה, החלטתי עם עצמי שאם אני באמת כלכך רוצה להשיג את חלום ה MBA והבחינה זה הדבר היחיד שעוצר אותי, אני אגש אליה גם עוד 5 פעמים אם זה מה שיעזור לי להגשים את החלום.
בסופו של דבר, אלה הן המחשבות שניגשתי איתן לבחינה. ביום הבחינה עדיין הרגשתי את אותו "הפחד", אבל הפעם היה מדובר ב"פחד" חיובי, "פחד" שמכניס לריכוז, שעוסר להתגבר על עייפות ועוזר לתפקד כמו שצריך במצבי לחץ. תוך כדי הבחינה הייתה לי הרגשה טובה, הצלחתי לקבל שאלות קשות, אבל כמו בתרגולי בבית לא נתתי לזה להשפיע עלי, הצלחתי להסיט את המחשבות האלה מהראש (גם מחשבות חיוביות מפריעות!) ולחזור ולהתרכז בשאלות תוך פחות משניה. בסוף הבחינה שמחתי מאוד לראות על מסך ציון שגבוה ב- 150 נקודות מאשר הציון של הבחינה הראשונה.
לסיכום, יש הרבה דברים שצריך ללמוד לבחינה, אבל אחד הדברים שאתם חייבים להכיר לפני הבחינה זה את עצמכם. כל אחד ואחת מכם חייב להחליט עם עצמו לפני הבחינה, שהוא מצד אחד יעשה את המקסימום על מנת להשקיע וללמוד את החומר בצורה הטובה ביותר שהוא יכול, ומצד שני לא לתת ללחץ הזה לחלחל לתוך הראש.
בתור אחד שעבר את זה, לא מספיק להגיד אני לא אתן ללחץ הזה להשפיע. צריך לעצור מידי פעם ולנתח את המחשבות, את התרגול, את האופן שבו הנתנהלתם בסימולציה ולהפיק את המסקנות הנכונות. מדובר בתהליך איטי שלוקח זמן לראות את השיפור בו.
בתור אחד שדיבר עם עשרות סטודנטים שהסתבכו עם ה GMAT והצליח לסייע להם אני ממליץ לכם לנסות ולהפנים את הנאמר בכתבה.
שיהיה בהצלחה,
גל