אפתח בסיפור,
את הנשיא שמעון פרס כולם מכירים, הוא דמות ידועה ומוערכת בעולם כולו. תרומתו לחברה, לכלכלה, לביטחון המדינה ולתרבות הישראלית עצומה. פרס החל את דרכו בהגנה יחד עם דויד בן גוריון ועם לוי אשכול, מונה למנכ"ל משרד הביטחון בגיל צעיר מאוד , למד בארה"ב, היה ממקימי התעשייה האווירית, יזם את הקמת הכור הגרעיני בדימונה, יזם פעולות ביטחוניות רבות, הוביל את ישראל לניצחונות במלחמות , כיהן כשר בממשלות רבות, כיהן כחבר כנסת במשך שנים (48 שנה!). כיהן כראש ממשלה, היה מאדריכלי הסכם אוסלו, זכה בפרס נובל לשלום, הקים את מרכז פרס לשלום ואת המרכז האקדמי פרס וכיום מכהן כנשיא. בהחלט הספק מדהים.
מי שמכיר את ההיסטוריה של פרס, נוכח לדעת שכמות הפעמים בהן פרס נכשל כמעט זהה לכמות הפעמים שבהם נחל הצלחות. חלק מן הכישלונות של פרס: עסק הביש במצרים (1954), הדחה מרפ"י (1964), הפסד מול רבין ז"ל (1974), הפסד מול בגין (1977), הפסד מערכת בחירות מול הליכוד (1981), הפסד נוסף מול רבין (1992), הפסד מול ביבי (1996).
כישלון ידוע אחד של פרס עורר בינינו חיבור מיוחד. היה זה בשנת 2000, בו הוא הפסיד את הבחירות לנשיאות למשה קצב. פרס היה בטוח שהוא יבחר לנשיא, הוא עשה מאמצים אדירים, דיבר עם כל חברי הכנסת אבל עם קבלת תוצאות ההצבעה. הוא הפסיד. בכל אמצעי התקשורת שודרה תמונתו. הייתה זו תמונה של איש עייף, עצוב מאוד. התמונה הזו נשארה חקוקה בזיכרוני למשך כל הלילה. לא יכולתי לישון אז התחלתי לכתוב, כתבתי מכתב לשמעון פרס.
" פרס יקר, שמי גלית אלון ואני סטודנטית למדעי המדינה……רציתי לומר לך איש יקר, שמנהיגים אמיתיים לא נבחנים בהצלחות פוליטיות, מנהיגים אמיתיים נמדדים לאורך זמן ובהשפעה המתמשכת שלהם על העולם. כסטודנטית למדעי המדינה, אני יכולה לומר לך שאתה מהווה השראה עמוקה עבורי, זכור איש יקר שזהו רק הפסד זמני ואתה מנהיג אמיתי". המכתב ממשיך וממשיך.
יומיים לאחר מכן, קיבלתי טלפון : שלום, מדברים מלשכתו של פרס, אפשר לדבר עם גלית אלון? מדברת, עניתי (הייתי בטוחה שחברותיי ללימודים צוחקות עליי). שמעון פרס מבקש לדבר איתך, אפשר לתאם מועד לשיחה? כן, בטח עניתי. מתי תרצו? קבענו לשוחח.
התרגשתי מאוד- זו כנראה תכונה מובילה אצלי, פחדתי, יצא לכם לשוחח עם מישהו פעם ברמה של פרס, מישהו שעסוק מעל ומעבר, בעניינים חשובים למדינה, ועדיין מצא את הזמן לפגוש סטודנטית שכתבה לו מכתב? מה עשיתי? האמת שכלום, רק שיגעתי את כל הסביבה הקרובה שלי במשך ימים: מה אני הולכת לשאול אותו? מה אם אני לא אמצא חן בעיניו? יכול להיות שהוא טעה ובכלל לא רצה לדבר איתי? ומה חשבתי לעצמי שכתבתי לו מכתב ? מכיר את ההרגשה הזו שאתה פוחד, וחייב לשתף את כולם?
הדבר הראשון שזכור לי ממנו היה הנעימות הבלתי רגילה שלו, האיש פשוט נעים (יש לי חבר כזה- קוראים לו גילי כנעני, בוגר קלוג', הוא נעים בצורה בלתי רגילה). משהו בפנים שלו קורן. הדיבור שלו קולח, נימת הדברים שלו ממש כמו מוסיקה והכול מאוד טבעי. למרות גילו, הוא משרה אנרגטיות עצומה, נינוחות ושלווה. מדהים לראות איך ההפסד היה כלא היה.
את רוצה לשאול אותי שאלות? שאל פרס. בוודאי. בגיל 25 הייתי הרבה יותר ישירה. הייתה לי נטייה לחשוב שאני יודעת הכל, טוב לא הכול אבל הרבה (עם הגיל ואולי עם הניסיון, לומדים לדעת מה אתה לא יודע וכמה עוד נשאר לך ללמוד וגם לומדים צניעות מהי אבל זה כבר נושא למאמר אחר).
מר פרס, יש לי שאלה אחת חשובה, למה אתה ממשיך למרות שאנשים אומרים שאתה לוזר? נדמה שהפסדת כל כך הרבה פעמים? פרס שאל: "אני לוזר"?. מאוחר יותר הבנתי שפרס פשוט לא רואה כישלונות, הוא חווה אכזבות אבל לא כישלונות. לפרס יש סגנון דיבור אחר, סגנון דיבור שיש למנהיגים בסדר גודל שלו כמו צ'רציל, קלינטון, תשובה. הוא משקיף על העולם בצורה שונה, בצורה של מנהיג, כמעט נביא. יש לו את החזון שלו. כן, הוא חווה אכזבות, לא כישלונות. האכזבות האלו הן אבני דרך חשובות בהצלחות שלו. כל אירוע כזה מוביל אותו להצלחה הבאה שלו. הוא מתקדם. ברור שיש לזה מחיר, לפעמים כספי, לפעמים אחר. אבל זה מחיר שהוא מוכן להשקיע, במדינה שלו, בעתיד שלו, בחברה הישראלית. אבל מר פרס, שאלתי, קראתי המון, נדמה לי שאתה לפעמים נלחם בטחנות רוח, אתה מדבר על מזרח תיכון חדש, אתה מדבר על שלום, שלווה, אתה רואה לנגד עיניך חממות של שיתוף פעולה, האם אתה באמת מאמין שזה יקום? ואז הבנתי, זה לא עניין של אמונה. זה עניין של ידיעה. הוא פשוט יודע שכך יהיה, אולי לא בזמן הקרוב, אולי אפילו לא בימי חייו, אבל הוא בוחר להניח את התשתיות לכך, להיות חלק ממשהו גדול יותר, משהו עצום. יצירה, שינוי השפעה.
בעזרתו של פרס למדתי את אחד השיעורים החשובים בחיים ביותר בחיים שלי.
"להיכשל קדימה"
עוד מושג ב"שפה של אשכולות" שכדאי להכיר. להיכשל קדימה משמעו לנסות דברים. לדעת משהו אפשר רק לאחר שמנסים אותו, רק לאחר שחווים אותו, רק לאחר שמתרגלים אותו, חז"ל כבר אמרו, "אין חכם כבעל ניסיון". צ'רציל אמר, "אני לא מכיר אנשים שנכשלו, רק כאלו שהפסיקו לנסות". רק אחרי שעשית פעולה מסוימת אתה יודע האם הפעולה הייתה נכונה.טובה לך או לא, אתה יודע אם הפעולות שבחרת היו נכונות. אין לך דרך לדעת זאת לפני או במהלך הפעולה. אתה מנסה, אם בחרת נכון, אתה ממשיך. אם לא, אתה יודע שזה לא עובד ומחפש דרך שונה. כן לפעמים יש לזה מחיר אבל מה שאתה למד מכך, לא פחות חשוב. אתה מקבל שיעור חשוב. אתה יודע מה טוב לך ומצליח בפעם הבאה. אין הדבר מפחית מחשיבות התכנון המקדים.
"חיבור הכישלון"
באחת השיחות שלי עם גיא, סטודנט שלי (ותודה גיא שגרמת לי לכתוב על כך) , הופיעה השאלה הזו כאשר התחלנו לעבוד על שאלות החיבור של ברקלי. השאלה מנוסחת נפלא:
Describe a time when you were a student of your own failure. What specific insight from this experience has shaped your development?
בהרווארד הם קצת פחות מעודנים ושואלים אותך:
בקרנגי מלון, הם שואלים:
איך ניגשים לכתוב חיבור כזה? קודם כל נזכרים בסיפור על פרס, בכך שאין ממש כשלונות, אלא רק התנסויות, יש למידה.
בוחרים אירוע מסוים שיכול להיות מתאים כמו לדוגמא:
חוסר הצלחה בפרויקט, חוסר יכולת להבין תהליכים, חוסר יכולת לראות את כל התמונה, האצלת סמכויות לא נכונה, אי עמידה ביעדים ורצוי בשלבים מוקדמים בעבודה. בחירה לא נכונה של תחום לימודים, קשיים בלימודים , בחירה לא נכונה של מקצוע לחיים. תבחר כישלון אנושי, כזה שסביר שיקרה, כזה שאם העובד או החבר שלך היה מבצע, היית סולח לו.
מתארים את הכישלון בארבעה-חמישה משפטים לכל היותר, לא באריכות כפי שאני תיארתי בהתחלה.
ומיד עוברים לניתוח הבעיה. מתי הבנת שיש בעיה? מה היא כללה? איך היא נגרמה? ואיך נגשת למציאת הפתרון, מה היה הפתרון שמצאת? מה היו השלבים בביצוע? מה היו התוצאות? והכי חשוב מה היה הלקח? ואיך יישמת אותו בפעם הבאה שנתקלת במקרה דומה? דוגמא של חיבור כשלון, של סטודנטית שלי שהתקבלה לקולומביה מצורף.
ונחזור רגע לפרס, כאשר הוא נבחר לנשיאות, כתבתי לו שוב: "מר פרס היקר, נשיא המדינה. אתה רואה, צדקת".
צריכה את עזרתך במציאת ביטוי הולם באנגלית למושג "להיכשל קדימה", יש רעיונות?
לעתיד הברור שלך,
נ.ב.
מצורפת רשימת ספרים מומלצת שנכתבו ע"י הנשיא פרס, חזון, מציאות והצלחות.